<h1>ראב"ן שו"ת סימן א'</h1>
<h2>דף כה:</h2>
הזקיקני אגיסי ר' יצחק לחלוק בדברי ר' יוסי באיזה נזק אמר על הניזק להרחיק את עצמו ובאיזה על המזיק להרחיק. ונראה לי מדלא פליג ר' יוסי בכולה מתניתין דלא יחפור אלא באילן ובור לחוד דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, מכלל דבכולה מתניתין מודה דעל המזיק להרחיק, ועוד מדאמר [א]מתניתין דמרחיקין את הסולם מן השובך לימא מתניתין דלא כר' יוסי [שם כ"ב:], מכלל דאידך כולהו אמרינן מזיק מרחיק ור' יוסי הן, אבל באילן ובור פליג ואמר על הניזק להרחיק עצמו. ואמר רב כהנא מודה ר' יוסי בגיריה דיליה, דכל היכי דהנזק עצמו שהוא עושה מזיק לחבירו עליו להרחיק את עצמו שלא יזיק לחבירו בין שהנזק מיד מזיק, בין שמזיק אחר זמן ובלבד (שאין) [שיהא] הנזק במקום שעשה המזיק, דהא גירי דידיה עבדי ההיזק ולא מפסקי גירי בשעת עשייה והוי כאדם שיורה חץ ומכה במקום שיורה, אבל אילן דמיפסקי גיריה שאין מזיק בשעת נטיעה אלא אחרי כן משלח שרשין ומזקי במקום אחר לאו גיריה נינהו, וכיון דמיפסק גיריה דמזיק בשעת עשיית הנזק דהוא נטיעת האילן, על הניזק להרחיק דהא מזיק לא עביד האי ניזקא בגיריה. וכן כל היכי דמיפסקי גיריה, כדאמרינן [ב"מ קי"ז.] הנהו בי תרי דהוו דיירי חד בעליונה וחד בתחתונה איפחית עליונה כל אימת דהוי משי ידי עילאה הוו נפלי מיא על תתאה, ואמר רב חייא בר יוסף על התחתון שהוא ניזק לתקן, כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו, ומקשי והא מודה ר' יוסי בגירי דיליה והכא גירי נינהו שהמים נופלין מיד העליון על התחתון והוי כזורקן עליו, ומשני דפסקי והדר נפלי שלא היה נוטל ידיו על מקום הפחת אלא כנגד הפחת והיו המים באין מאיליהן עד הפחת ונופלין דקא מיפסקי גירי דידיה דעליון שלא במקום הפחת, ולהכי על הניזק לתקן דהוי דומיא דאילן דמיפסקי גיריה דנוטע בשעת נטיעה והשרשין הולכין אחר זמן ומתפשטין מאיליהן. הילכך בור ושיח ומערה וזולתם שבא לעשותן סמוך לבור חבירו, ירחיק המזיק אפילו לר' יוסי דגירי נינהו, דכל מרא ומרא דמחי מרפי ליה לכותל בורו ומפילו. וגם גפת וזבל ומלח וכל המזיקין היזק דהבלא, אינהו גופייהו מזקי והוו להו גיריה וצריך להפסיקן ולהרחיקן אפילו לר' יוסי, דאי לא הפסיק הוי גיריה היזק, שקרבו אצל הכותל כשהוא חם ומזיק, ואפילו אינו חם כשקרבו אלא שהוחם אחר כן מכל מקום גיריה נינהו שהרי ירה אותן במקום שמזיקין. וכן זריעה ומחרישה ומימי רגלים דאינון היזיקא דמתונתא, גיריה נינהו דאיהו גופיה מזיק כשמשקה הזרעים וגם כשמטיל מי רגלים על הכותל והוו גיריה ועליו להפסיקן ולהרחיקן. וכן כשחורש במחרישה, מרפי הקרקע מתחת הכותל גיריה [הוי] ואפילו לר' יוסי מזיק מרחיק. וכן ריחים דהזיקן משום טיריא, גירי נינהו כשטוחן עושה את הטיריא. וכן התנור שהוא היזק הבלא, כשהוא מחממו עושה ההבל והוי גיריה. וכן לא יעמיד תנור וכירה [כ':], דאשו משום חיציו [ב"ק כ"ב.]. וכן חנות של נחתומין וצבעין [שם], הם עצמן עושין ההיזק שעושין מדורות ומרבים עשן ומקלקל אוצר חבירו בגירי דידהו. וכן רפת בקר הוי גיריה, כי סירחון הבקר הוה מיד כשמכניסו ומוסיף והולך. וכן מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ונפל, לא יסמוך כותל אחר אלא א"כ הרחיק ד' אמות [שם כ"ב.] משום דוושא, והכי נמי גיריה הוא שהכותל שסמך מזיק לחבירו שמונע דוושא מאצל כותלו ומזיק לפיכך ירחיק. וכן החלונות וכו' [שם:] מודי בהו ר' יוסי דגיריה נינהו, כשיציץ ויראה הלכך מרחיק, וכן כשיעמוד ויראה דהיזק ראייה שמיה היזק [שם ב':], וכן כשמאפיל מיד הוו גיריה.
ומשום דכולה מתניתין עד כאן הוי גיריה, לא פריך לימא מתניתין דלא כר' יוסי, וכי מטי למרחיק את הסולם, פריך לימא מתניתין דלא כר' יוסי דאמר זה נוטע בתוך שלו, דהא אילן גופיה שהוא חציו לא עביד היזק במקום שנטע אותו כדפרישית לעיל, והאי סולם נמי לא עביד ההיזק אלא הנמייה שהיא קופצת עליו וממנו לשובך, ודומה לשרשי אילן הבאין אחר מיכן ומזיקין וא"ר יוסי באילן דלא ירחיק, והכא בסולם קתני דמרחיקין והיינו דלא כר' יוסי, ומשני אע"ג דהסולם עצמו אינו עושה היזק ול"ה גיריה, כיון (בסולם קתני דמרחיקין והיינו דלא כר' יוסי וכיון) דיכול להיות שהאדם עצמו יעשה ההיזק על ידי הסולם דבהדי דמנח ליה קפצה נמייה ומזקא והוי גיריה דידיה דהוי כאלו הקפיצה הוא, ומקשי והא הגרמה הוא כלומר והא לא הקפיצה הוא אלא שבהעמדת הסולם גרם לה לקפוץ ולאו גיריה הוא, ומשני זאת אומרת הגרמה בנזקין אסור אע"ג דהגרמה הוא ולאו גירי ממש מודי ר' יוסי דמרחיק המזיק משום דאסור לגרום נזק בידים בדבר שיכול הנזק להיות מיד כי הכא זימנין דקפצה נמייה בעוד הסולם בידו, אבל משום קפיצה דבתר הכי לא מצריך ר' יוסי להרחיק למזיק אלא לניזק. אבל בנטיעת האילן אין ההיזק הוה מיד אלא אחר זמן אין בו איסור דאפילו הגרמה ליכא דהא ליתניהו לשרשיו. ודרב יוסף דאמר [שם כ"ג.] אפיקו ליה קורקור מהכא, כר' יוסי דן כדמסיק דהוי הגרמה בנזקין דעם ההקזה אוכלין מיד העורבים הדם ועולין בתאלי ומלכלכין את הפירות וגורמין ההיזק בידים, הלכך אמר רב יוסף להוציאן ולהרחיקן כדין מתניתין דסולם דמודה בה ר' יוסי דמרחיקן.
ומרחיקין את הכותל מן המזחילה [כ"ב:] נמי ר' יוסי הוא. דהכותל גיריה הוא שמזיקו ומונעו מלעלות ומלזקוף בדי הסולם שלו למזחילתו. והא דתנן [כ"ג.] מרחיקין את השובך ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא א"כ יש לו נ' אמה לכל רוח, דהיונים גיריה נינהו דעם העמדת השובך מיד שטים ואוכלין זרעים של אחרים ומזיקין. וכן מרחיקין את האילן מן העיר [כ"ד:], לא פליג ר' יוסי אע"ג דליכא גיריה ולא הגרמה בנזקין מיד, משום היזיקא דרבים מודה דעל המזיק להרחיק. והא דתנן [שם] מרחיקין את הגורן מן העיר ומנטיעותיו של חבירו ולא פליג ר' יוסי, משום דגיריה נינהו שכשזורה הגורן הולך המוץ מכחו ומזיק ואעפ"י שהרוח מסייע להוליך גיריה הוא. והיינו דאמרינן בגמרא [כ"ו.] דבי בר מריון מפצי כיתנא הוי הוה קאזיל רקתא ומזקא אתא לקמי דרבינא, אמר ליה כי אמרי מודה ר' יוסי בגיריה הני מילי היכא דקאזלא רקתא מכחו אבל הכא זיקא ממטי ליה ולאו גיריה נינהו, מתקיף לה רב אשי מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו דמתניתין דלא פליג עליה ר' יוסי דאע"ג דהרוח מסייעו להוליך המוץ הוי גיריה ומרחיק, אמרוה קמי דאמימר ואמר היינו זורה ורוח מסייעתו דמתניתין וכי היכי דהוי התם גיריה לר' יוסי הכי נמי הוי רקתא גיריה, ולרבינא מאי שנא מגץ היוצא וכו' כלומר מאי שנא מזורה וגץ דבתרווייהו הרוח מסייעו ואפילו הכי לר' יוסי הוי גיריה וכחו ברקתא נמי להוי גיריה וכחו, ומשני התם ניחא ליה דליזל כלומר בין זורה ובין גץ ניחא ליה דליזלו למרחוק ולא יפלו תחתם וכוונתו לכך כאדם שמתכוין לירות החץ למרחוק הילכך הוו גיריה, אבל רקתא לא ניחא ליה דליזל אלא שיפול תחתיו וכי אזיל לאו גיריה הוא דמדעתו ומרצונו לא אזיל. והא דתנן [כ"ה.] מרחיקין את הנבילה וכו', אע"ג דלא ניחא ליה דליזל (הרוח) [הריח] ול"ה גיריה, אפילו הכי לא פליג ר' יוסי עלה משום דהוי היזיקא דרבים ומודי ביה דעל המזיק להרחיק את עצמו.
ומרחיקין את המשרה מן הירק וכו' [שם] ולא פליג ר' יוסי אלא בחרדל, והיינו טעמא משום דמשרה וכרישין גופייהו מזקי והוי גיריה (הליכ') [הילכך] בעי לאפסוקי גיריה ולהרחיק, אבל חרדל ודבורים תרווייהו מזקי אהדדי ועד שאתה אומר לבעל חרדל להרחיק היזיקו אמור לבעל דבורים להרחיק הילכך פליג בחרדל. ולרבא [י"ח:] דמוקי לה בלוקח אליביה פירש הכי, ראובן היה לו משרה וירק בתוך שדהו בסמוך או כרישין ובצלים או חרדל ודבורים, ומכר לשמעון את המשרה והירק שייר לעצמו, או את החרדל ושייר לעצמו הדבורים, או את הכרישין ושייר לעצמו הבצלים. אי בלוקח מאי טעמא דרבנן דאמרי מרחיקין, הא תנן במתניתין [שם כ"ו.] אם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו ולא בעי הרחקה, ועוד מאי טעמא דר' יוסי בחרדל דאינו מרחיק אבל במשרה וירק מודה דמרחיק, אפילו משרה וירק לא לרחיק דמשום דהכי לקחו. ומשני רבינא לעולם בלוקח, וקסברי רבנן על המזיק להרחיק, בין עבד איהו היזק בין לקחו דכיון דקעבד היזק מרחיק, ומתניתין דאם לקחו וכו' לא רבנן הוא. מכלל דר' יוסי סבר היכי דלקח הנזק דעל הניזק להרחיק, ומתניתין דאם לקחו ר' יוסי הוא, אם כן אפילו משרה וירק נמי ליפלוג ולימא דעל הניזק להרחיק. ומשני לעולם ר' יוסי על המזיק ס"ל כרבנן אפילו היכי דלקח, ובמשרה וכרישין מודה להו דעל המזיק להרחיק, אבל בחרדל פליג כדמפרש ואזיל. והשתא הוי מצי לאקשויי אי הכי מתניתין דקתני דאם לקחו מני לא רבנן ולא ר' יוסי, אלא דעדיפא מיניה מקשה, וסבר ר' יוסי דעל המזיק בכי האי גוונא דלקח שהוא לא ירה החץ דלא עביד ההיזק מתחילה דצריך להרחיק דקתני מרחיקין את המשרה וכו', והתנן ר' יוסי אומר אעפ"י שהבור קודם לא יקוץ, אלמא קסבר ר' [יוסי] כיון דבנטיעת האילן לא עבד נזק אע"ג דבתר הכי עביד דאין מרחיק, וכ"ש היכא דלקח דלא עביד מזיק נזק, דכלל לכתחילה לא ירחיק אעפ"י שמזיק, אלא הניזק ירחיק. ומשני לעולם ר' יוסי על הניזק סבירא ליה בלוקח דלאו גיריה נינהו אלא גיריה דמוכר ואפילו במשרה וירק אין על הלוקח להרחיק, ומתניתן דאם לקחו ר' יוסי הוא, והאי דפליג ר' יוסי בחרדל ולא במשרה וכרישין, לדבריהם דרבנן קאמר דאמרי על המזיק כי האי גוונא דלקח להרחיק את עצמו, לדידי אפילו משרה וירק נמי אין על הלוקח דמזיק להרחיק דלא גיריה הוא אלא גיריה דמוכרו דעל הניזק להרחיק בכולהו כיון דלקחו המזיק כך, אלא לדידכו דאמריתו דאפילו מזיק שלקח צריך להרחיק דלא סבירא לכו מתניתין דאם לקחו וכו' בשלמא הני תרתי וכו'. והא דתנן [כ"ו.] לא יטע אדם סמוך (לכותל) לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ד' אמות כדי עבודת הכרם, הא נמי ר' יוסי הוא, שאם יסמוך האילן מונעו מעבוד[ת] הבקר וכליו, הוי האילן גירי שמזיק.
כללא דפלוגתייהו לא פליגו אלא היכי דליכא גירי או דמפסקי גירי דלרבנן אע"ג דליכא גירי כגון גבי לוקח או דמפסקי גיריה כגון אילן ורחיצת ידים שאמר[ו] אעפ"י כן מרחיק מזיק ולר' יוסי ניזק מרחיק. והלכה כר' יוסי דנמוקו עמו, ועוד מהא דדן ר' חייא בר' יוסף כוותיה בהבית והעלייה [ב"מ קי"ז.] ואומר על התחתון שהוא הניזק לתקן. והא דרב חנן [כ"ו.] דהוו ליה תאלי אמצרא דפרדיסא דרב יוסף, והצפורים המקננים בתאלי היו יורדין בכרם של רב יוסף ואוכלים הגפנים, ואמר ליה רב יוסף זיל קוץ תאלי שלך המזיקים אותי, כי מעת נטיעתם מיד הוה הנזק ששוכנים העופות עליהן ויורדין בכרם, כדין סולם שהעמד[נו] כר' יוסי דזמנין דבהדי דמנח לה קפצה והוו גירי הכא נמי לא שנא, אמר ליה והא ארחיקי ליה ד' אמות כדין עבודת הכרם ומפסקי גירי, א"ל הני מילי באילנות, כלומר אם היה של שדה אילן שאין (היו) היזקו אלא משום עבודה דייך בארבע אמות, אבל בגפנים בעי טפי בכדי שלא יזיק כדתנן במתניתין [כ"ד.] דמרחיקין היזק מנטיעותיו של חבירו בכדי שלא יזיק. והדתנן במתניתין [כ"ו.] גבי הרחקת ד' אמות אחד גפנים ואחד כל האילן, הני מילי אילנות לאילנות שאין מזיקין אילו לאילו או אם שתי השדות גפנים דיה בהרחקת ד' אמות משום עבודה כמתניתין, אבל משום היזק אחר לא דהני מזקי הני והוו כחרדל ודבורים דמתיר ר' יוסי בלא הרחקה, אבל אילנות שמזיקין לגפנים והגפנים אין מזיקין לאילנות הוו האילנות לבעי ארחוקי בכדי שלא יזיק כדלגבי סולם דאמרינן דמרחיק כדי שלא תקפוץ הנמייה, והכא לא הוה מצי למעקרינהו למשתלינהו ברחוק, לפיכך אמר לו קוץ.
